בארה"ב התגלתה השיטה בארבע מדינות שונות ע"י אנשים שונים. אחת ממגלות השיטה בארה"ב ב1987-  הינה הגב' קארול  לי-ברגר Carol Lee Berger ממדינת אורגון אשר תיארה את גילויה המדהים במאמרים רבים, בין השאר בכתב העת האמריקאי Communication Outlook  בסתו 1992 במאמרה: Facilitated Communication Breakthrough וב1993-  בספרה המפורט: Facilitated Communication Guide .

הגב' קארול לי ברגר גילתה במקרה תגלית מהממת: שאפשר לתקשר עם תלמידים שלה אשר נחשבו לאוטיסטים ומפגרים בפיגור קשה.

 

ריצ'ארד - תקשור ראשון בארה''ב

הגב' קארול לי ברגר הושיבה את ריצ'ארד מול המחשב.  ריצ'ארד ילד אוטיסט בן 7 שנים, סובל מפיגור חמור: לא מדבר, מסתובב בכיתה ללא מטרה, מחזיק את אוזניו ומשמיע קולות מוזרים...

מחשש שמא הילד יזרוק את מסך המחשב או המקלדת על הרצפה, הניחה קארול מאחורי הילד   כסא וישבה מאחוריו, כדי שתוכל לשלוט בתנועות ידיו ולהראות לו את המקלדת. היא אחזה בידו וביחד הקלידו את שמו, קארול העבירה את ידו על כל האותיות.

כעבור מספר ימים שוב ישבה קארול עם ריצ'ארד ואמרה לו: "הבה ונכתוב את שמך". לפני שקארול הספיקה להזיז לריצ'ארד את היד, היא הרגישה שהוא מזיז את היד בעצמו אל אותיות שמו! היא חשבה שהיא מדמיינת ! ריצ'ארד המשיך והשלים את כתיבת שמו.

קארול הציגה לו במחשב תמונה של כלב ואמרה לו: "גע בכלב!" ריצ'ארד הזיז את ידו למילה "כלב", אשר היתה כתובה בתחתית המסך (מתוך 3 מילים שונות) ונגע במילה "כלב". קארול הראתה לו תמונה של דלעת ואמרה: "גע בדלעת!" ריצ'ארד נגע במילה "דלעת", מתוך שלוש המילים אשר היו כתובות בתחתית המסך. קארול הציגה לו תמונה של שער וכך המשיך ריצ'ארד לנגוע במילה במקום בתמונה, והצליח לזהות עשרות מילים מבלי שלמד אי פעם לקרוא!

קארול ניסתה זאת עם כל תלמידיה פגועי המוח והאוטיסטים וזה הצליח ב100%-  עם כל  התלמידים. מאז הצליחה קארול לי ברגר לתקשר בהצלחה עשרות אלפי פעמים עם ילדים פגועי מוח.

 

גילוי השיטה ע''י ד"ר ארתור וד"ר אורליה סקהולו עם בנם האוטיסט - ארטי

בנם ארטי אשר נולד ב1956-, לא הגיב להוריו ובגיל 5 הוגדר כאוטיסט, ההורים פתחו בחיפוש בלתי פוסק לעזרה על מנת לטפל בבנם. "בגיל 5 כאשר אובחן בנם ארטי כאוטיסט, הרופאים   הציעו להורים להכניס  את ארטי למוסד ולשכוח ממנו" ,  מתאר אביו - ד"ר סקהולו,  חתן פרס נובל לפיסיקה ואחד ממציאי הלייזר!

הפרסום הרב, הוא שאיפשר לזוג סקהולו לחפש עזרה לארטי בכל מקום בעולם שאליו הם הגיעו.  בגיל 27 ארטי עדיין לא דיבר, והדרך היחידה שלו לתקשור היתה ע"י מחוותיו ותנועותיו. עיקשים ולא מוכנים לוותר בחיפושם אחר דרכי תקשורת עם בנם, ב1981-  כאשר שהו בשטוקהולם ,שוודיה, לטקס פרס נובל, הם נפגשו עם ד''ר קארין סטנסלנד ג'נקר, פסיכולוגית ואם לילד אוטיסט. ד"ר ג'נקר סיפרה לזוג סקהולו על אדם בן 24 שביקר יום אחד במשרדה, הוא נראה כאוטיסט טיפוסי, ישב לו ונראה כמתעלם מהסביבה. אך הוא השתמש במתקן כתיבה קטן כדי לתקשר. הזוג סקהולו חשבו שחדשות אלה מסעירות וכשחזרו לארה"ב קנו מכשיר קנון -  nonaC אשר שימש את הילד האוטיסט.  ארטי לעומת זאת הקיש רק על מספר אותיות שוב ושוב כמו אאא פפפ, ולא הקיש מילים ממש, את המכשיר שמו בצד לכמעט שנתיים.

אמו - ד"ר אורליה סקהלו ניסתה ללמד את ארטי לקרוא. "מצאנו שארטי יכול לבחור כל מילה בדף של הספר, אפילו יותר מפתיע, הוא יכל לבחור מילים מדף של מגאזין (ירחון)  ואפילו מילים מסובכות", הזוג סקהולו לא הבינו אז שארטי מסוגל להרבה יותר מאשר לבחור מלים מספר.

מספר שנים לאחר מכן כאשר השתמשו בשיטות תמיכה שהם פיתחו אתו, גילה להם ארטי: "למדתי לקרוא כשהייתי בן 10".

ההודעה עצמה שווה מחקר מעמיק! כמה מאתנו יכולים לומר בדיוק מתי למדו לקרוא? האם זה אכן אפשרי שהוא למד לקרוא ללא שנים של אימונים ותרגולים?

אחרים הסובלים מאוטיזם ואשר גם הם מתקשרים בפעם הראשונה בשיטה זו, מדווחים על רכישת מיומנויות הקריאה ומיומנויות מתימטיות דומות.

הזוג סקהולו רכשו את המחשבון הראשון. ארטי גר אז בבית חולים מחוזי והצוות שם לא התיר זאת, אך בכל הזדמנות היו הזוג סקהולו מביאים מחשב קטן עם בטריות.  הם השתמשו בתוכנה קצרה בביסיק, שתוכננה להראות מילה על המסך כאשר כל אחת מאותיותיה מודגשות בקו. ארטי היה צריך להתאים את האות הבאה של המילה המוצגת על המסך. כשהמילה הושלמה, היא הודפסה במדפסת שחוברה למחשב. "בפעם הראשונה שניסינו זאת, הוא עשה זאת בהתלהבות ליותר משעה עד שהקלטת נגמרה ואז הוא דחף את הקלטות  המודפסות אל כיסו" זוכר ד"ר סקהולו.

יום אחד בבית החולים, החל ארטי לנופף בזרועותיו ולהצביע לכיוון מסויים, במקום לנסות לנחש, הביאו הזוג סקהולו את מחשבון הקנון שלא היה בשימוש כבר יותר משנתיים, "לא ממש ציפינו שזה יעבוד, אבל אורליה לקחה את ידו והוא הדפיס: "נעליים" ובהחלט, היתה חנות נעליים בצד השני של הרחוב. לקחנו אותו לשם וקנינו לו נעליים. מאוחר יותר הדפיס מה רצונו לאכול ולאן ללכת, ארטי באמת היה מסוגל לתקשר את צרכיו, רצונותיו ואת האינטליגנציה שלו. בקשתו האחרונה באותו היום הדגימה גם את רגשותיו: "תשארו איתי" הוא התחנן! כאשר הם התכוונו ללכת "אני רוצה ללכת הביתה!"  ארטי הלך הביתה באותו יום! ולעולם לא חזר לבית החולים המחוזי הזה שוב! בני הזוג סקהולו  השאירו אותו בבית עם קבוצת ילדים כמוהו היושבת בצפון קליפורניה.

בני הזוג סקהולו  ניסו לגרום לארטי להשתמש במחשב באופן עצמאי "ולפעמים הוא היה משתמש בו אם הוא היה מאוד רוצה" אמרה ד"ר אורליה -  אמו, אך רוב הזמן הוא רצה יד על ידו לחיזוק ועזרה, לתמיכה.

ב1985-  כיכב ד"ר סקוהלו  בסרט אירופי אשר הופק על זוכי פרס נובל.  כאשר צוות ההסרטה  הגיע לארה"ב, ד"ר סקהולו הזמין את אנשי הצוות לבקר את בנו. אף אחד מאנשי הצוות לא פגש קודם באנשים  המוגדרים כאוטיסטים.  ארטי הוציא את מחשבון הקנון שלו ושם אותו על השולחן. כמעט מבלי להסתכל  על המקשים כלל, הוא לקח את ידה של אמו והחל להקליד הודעות. אורליה הסתכלה על המצלמה ואמרה: "אל תשאלו אותי איך הוא עושה זאת, אבל הוא עושה את זה בלי להסתכל, אולי יש לו ראיה סלקטיבית או משהו כזה".  אנשים עם אוטיזם ופיגור שכלי, לא חייבים להסתכל ישירות על המקלדת, או שהם משננים אותה כמעט מיד!

הזוג סקהולו: "אנו משוכנעים שהסיבה העיקרית שאוטיסטים מבוגרים רבים  נראים כלא יכולים ללמוד היא  מכיון שכה מעט אנשים מנסים להגיע אליהם וללמד אותם.

הוריו של ארטי  פרסמו ב - 1983 וב - 1985  כתבות בעיתונים  אודות  הצלחתם בשימוש  בטכניקה של עזרה פיסית על ידו של ארטי בנם האוטיסט, וב - 1985 הם הציגו את הנושא בועידה העולמית לאוטיזם בלוס אנג'לס .  

ד"ר סקהולו מדבר בהתרגשות על הפעם הראשונה שבנו ארטי תקשר אתם: "התקשור עם ארטי  היה  יותר חשוב עבורי מהזכיה בפרס נובל!" אמר ד"ר סקהולו!

 

התקשור עם פיליס מילר

מירנה מילר בת 34, פגועת מוח המתגוררת בספרינגפילד אורגון, מתקשרת עם אמה בשיטת התקשור  בתמיכה F.C. , אמה -  פיליס מילר הקימה את ארגון האוטיסטים באורגון.  פיליס מילר מספרת כיצד היא גילתה את האינטליגנציה של מירנה בתה: "היא ניסתה יום אחד לומר  לי משהו באופן מילולי, ניסתה לדבר! היא אחזה עפרון וניסתה לכתוב בתקשורת יד בתמיכה עם עפרון". מירנה בילתה רק 45 דקות ביום במשך 29 חודשים בבית ספר ציבורי לפני שהוריה התבקשו להוציאה מכיתתה! כיום מסוגלת מירנה לפתור תרגילים מסובכים באלגברה ולכתוב סיפורים עשירים בשפה ורגשות על ידי שימוש בתקשורת יד בתמיכה עם עפרון או באמצעות  שימוש במחשב. הוריה רכשו עבורה חומר קורסים ללמידה בבית, כאשר ימיה  הקצרים בבית הספר, הסתיימו לפתע!

"התחלנו עם רמה של גן ילדים ועלינו עד לרמה של כיתה ז." מספרת הגב' קארול לי ברגר שעבדה עם מירנה בתקשור  בתמיכה.  מירנה קוראת כיום את ספרי המהנדסים של אמה ולומדת בקורסים ברמה אקדמאית , המוצגים כל יום בטלויזיה הביתית שלה! (בדומה לקורסי האוניברסיטה הפתוחה בארץ).  

 

קיימות עדויות מתועדות של אנשים שנחשבו למפגרים , שאינם מסוגלים ללמוד מאומה, אשר באמצעות טכניקה זו  - התקשורת בתמיכה,  אכן למדו והראו את יכולתם במתמטיקה, ביולוגיה, כתיבת שירים וסיפורים -  המתפרסמים בארצות הברית לציבור הרחב.  היו שנחשבו למפגרים בפיגור קשה ובאמצעות התקשור בתמיכה F.C.   הסתבר שהינם תלמידים מחוננים במתמטיקה וביולוגיה ולומדים בקורסים ברמה אקדמית.

לקח זמן רב להגיע לכך, אך אנשים בחינוך ורפואה מתחילים כיום להסתכל על האוטיסטים ופגועי המוח באור שונה לחלוטין!

להבהרות נוספות ולקבלת חומר מתועד בנושא, ניתן לפנות ישירות לגב' קארול לי ברגר, אחת ממגלות השיטה בארצות-הברית:

Carol Lee Berger

New Breakthroughs

82252P.O.Box

U.S.A 7440-20479Eugene, Oragon

 

וכמובן לאוניברסיטת סרקיוז במדינת ניו-יורק, ארצות הברית , למכון לתקשורת בתמיכה בראשותו של פרופ' דאגלס ביקלין - Douglas Biklen (ראה הכתובת במבוא). בנוסף, קיים חומר בבליוגרפי רב מאוד בנושא אשר ניתן לקבל דרך המכונים הנ''ל ודרך האינטרנט, כולל ספרים, מאמרים וקלטות וידיאו המתעדות את השיטה , בין השאר, ע''י רוזמרי קרוסלי - Rosemary Crossley  אחת ממגלות השיטה באוסטרליה ומחברת הספר הידוע SPEECHLESS - Facilitated  Communication for people without voices - 1997 .