בארה"ב התגלתה השיטה בארבע מדינות שונות ע"י אנשים שונים. אחת ממגלות השיטה בארה"ב ב1987- הינה הגב' קארול לי-ברגר
Carol Lee Berger ממדינת אורגון אשר תיארה את גילויה המדהים במאמרים רבים, בין השאר בכתב העת האמריקאי
Communication Outlook בסתו 1992 במאמרה: Facilitated Communication Breakthrough וב1993- בספרה המפורט: Facilitated Communication Guide .
הגב' קארול לי ברגר גילתה במקרה תגלית מהממת: שאפשר לתקשר עם תלמידים שלה אשר נחשבו לאוטיסטים ומפגרים בפיגור קשה.
ריצ'ארד - תקשור ראשון בארה''ב
הגב' קארול לי ברגר הושיבה את ריצ'ארד מול המחשב. ריצ'ארד ילד אוטיסט בן 7 שנים,
סובל
מפיגור חמור: לא מדבר, מסתובב בכיתה ללא מטרה, מחזיק את אוזניו ומשמיע קולות מוזרים...
מחשש שמא הילד יזרוק את מסך המחשב או המקלדת על הרצפה, הניחה קארול מאחורי הילד כסא וישבה מאחוריו, כדי שתוכל לשלוט בתנועות ידיו ולהראות לו את המקלדת. היא אחזה בידו וביחד הקלידו את שמו, קארול העבירה את ידו על כל האותיות.
כעבור מספר ימים שוב ישבה קארול עם ריצ'ארד ואמרה לו: "הבה ונכתוב את שמך". לפני שקארול הספיקה להזיז
לריצ'ארד את היד, היא הרגישה שהוא מזיז את היד בעצמו אל אותיות שמו! היא חשבה שהיא מדמיינת ! ריצ'ארד המשיך והשלים את כתיבת שמו.
קארול הציגה לו במחשב תמונה של כלב ואמרה לו: "גע בכלב!" ריצ'ארד הזיז את ידו למילה "כלב", אשר היתה כתובה בתחתית המסך (מתוך 3 מילים שונות) ונגע במילה "כלב". קארול הראתה לו תמונה של דלעת ואמרה: "גע בדלעת!" ריצ'ארד נגע במילה "דלעת", מתוך שלוש המילים אשר היו כתובות בתחתית המסך. קארול הציגה לו תמונה של שער וכך המשיך ריצ'ארד לנגוע במילה במקום בתמונה, והצליח לזהות עשרות מילים מבלי שלמד אי פעם לקרוא!
קארול ניסתה זאת עם כל תלמידיה פגועי המוח והאוטיסטים וזה הצליח ב100%- עם כל התלמידים. מאז הצליחה קארול לי ברגר לתקשר בהצלחה עשרות אלפי פעמים עם ילדים פגועי מוח.
גילוי השיטה ע''י
ד"ר ארתור וד"ר אורליה סקהולו עם בנם האוטיסט - ארטי
בנם ארטי אשר נולד ב1956-, לא הגיב להוריו ובגיל 5
הוגדר כאוטיסט, ההורים פתחו בחיפוש בלתי פוסק לעזרה על מנת לטפל בבנם. "בגיל
5 כאשר אובחן בנם ארטי כאוטיסט, הרופאים הציעו להורים להכניס את ארטי למוסד ולשכוח ממנו" ,
מתאר אביו - ד"ר
סקהולו, חתן פרס נובל לפיסיקה ואחד ממציאי הלייזר!
הפרסום הרב, הוא שאיפשר לזוג סקהולו לחפש עזרה לארטי בכל מקום בעולם שאליו הם הגיעו. בגיל 27 ארטי עדיין לא דיבר, והדרך היחידה שלו לתקשור היתה ע"י מחוותיו ותנועותיו. עיקשים ולא מוכנים לוותר בחיפושם אחר דרכי תקשורת עם בנם, ב1981- כאשר שהו בשטוקהולם ,שוודיה, לטקס פרס נובל, הם נפגשו עם ד''ר קארין סטנסלנד ג'נקר, פסיכולוגית ואם לילד אוטיסט. ד"ר ג'נקר סיפרה לזוג סקהולו על אדם בן 24 שביקר יום אחד במשרדה, הוא נראה כאוטיסט טיפוסי, ישב לו ונראה כמתעלם מהסביבה. אך הוא השתמש במתקן כתיבה קטן כדי לתקשר. הזוג סקהולו חשבו שחדשות אלה מסעירות וכשחזרו לארה"ב קנו מכשיר קנון -
nonaC אשר שימש את הילד האוטיסט. ארטי לעומת זאת הקיש רק על מספר אותיות שוב ושוב כמו אאא פפפ, ולא הקיש מילים ממש, את המכשיר שמו בצד לכמעט שנתיים.
אמו - ד"ר אורליה סקהלו ניסתה ללמד את ארטי לקרוא. "מצאנו שארטי יכול לבחור כל מילה בדף של הספר, אפילו יותר מפתיע, הוא יכל לבחור מילים מדף של מגאזין (ירחון)
ואפילו מילים מסובכות", הזוג סקהולו לא הבינו אז שארטי מסוגל להרבה יותר מאשר לבחור מלים מספר.
מספר שנים לאחר מכן כאשר השתמשו בשיטות תמיכה שהם פיתחו אתו, גילה להם ארטי: "למדתי לקרוא כשהייתי בן 10".
ההודעה עצמה שווה מחקר מעמיק! כמה מאתנו יכולים לומר בדיוק מתי למדו לקרוא? האם זה אכן אפשרי שהוא למד לקרוא ללא שנים של אימונים ותרגולים?
אחרים הסובלים מאוטיזם ואשר גם הם מתקשרים בפעם הראשונה בשיטה זו, מדווחים על רכישת מיומנויות הקריאה ומיומנויות מתימטיות דומות.
הזוג סקהולו רכשו את המחשבון הראשון. ארטי גר אז בבית חולים מחוזי והצוות שם לא התיר זאת, אך בכל הזדמנות היו הזוג סקהולו מביאים מחשב קטן עם בטריות. הם השתמשו בתוכנה קצרה בביסיק, שתוכננה להראות מילה על המסך כאשר כל אחת מאותיותיה מודגשות בקו. ארטי היה צריך להתאים את האות הבאה של המילה המוצגת על המסך. כשהמילה הושלמה, היא הודפסה במדפסת שחוברה למחשב.